פסק-דין בתיק עב"ל 21132-10-10

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת מיכל לויט; בל 3262/02 ובל 1509/08) בו נדחתה תביעתה של המערערת להכיר בכאבי גב בהם לקתה כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

            להלן עיקר עובדות המקרה והשתלשלות ההליך עד כה :

2.         המערער, ילידת 1944, עבדה בעבודות ניקיון משנת 1977, כאשר עד שנת 1988 עבדה במקומות שונים ולא מוסדרים ומשנת 1988 עבדה מטעם חברת ניקיון במפעל הפיס, בחברת רולתג בע"מ ובחברת ע.מ.י.ש.ב שירותים בע"מ. ביום 16.1.01 הגישה תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין כאבי גב מהם היא סובלת, והתביעה נדחתה מהטעם כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתה לכאבי הגב. מכאן תביעתה לבית הדין האזורי.

3.         ביום 24.7.2004 ניתן פסק דין חלקי על ידי בית הדין האזורי, בו נקבע כי הפעולות להן נדרשה המערערת מדי יום הן: טאטוא, שטיפת רצפות עם מגב, שטיפת כלים, ניקוי ארונות, הרמת כסאות, הזזת שולחנות כבדים, ניקוי תריסים, ניקוי שירותים, הרמה ונשיאה של דליי מים ושקיות זבל גדולות. בית הדין האזורי קבע, כי אמנם מדובר בפעולות מגוונות אך הונחה תשתית ראייתית לביצוע פעולות חוזרות ונשנות הפועלות על הגב לאורך שנים - ההתכופפות וההתרוממות תוך נשיאת משקל ולצורך סחיטת הסמרטוטים בדליים, ובנוסף גרירת השולחנות הכבדים לצורך שטיפה והתנועות בטאטוא ושטיפה במגב. בכך, הונחה תשתית עובדתית לבחינת פגיעה מסוג מיקרוטראומה, ובית הדין האזורי מינה את ד"ר סלטי כמומחה-יועץ רפואי מטעמו לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה לבין הליקוי בגבה.

4.         בחוות דעתו הראשונה, השיב ד"ר סלטי כי המערערת סובלת ממחלה ניוונית בחוליות עמוד השדרה הגבי והמותני שנצפתה כבר בשנת 1988, לפני שהחלה לעבוד, והחמירה עם השנים. ד"ר סלטי שלל קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי בגבה וקבע כי המחלה הניוונית היא חלק מתהליך ההזדקנות של מערכת השלד שחומרתה מתקדמת עם הגיל, וחומרת מחלתה של המערערת אינה חורגת מהצפוי על פי גילה. לדעתו של ד"ר סלטי, הפעולות שביצעה המערערת במהלך עבודתה לאורך השנים לא גרמו למחלה הניוונית.

5.         בקשה של המערערת למנות מומחה רפואי אחר במקומו של ד"ר סלטי מהטעם כי הוא מכהן בועדות רפואיות מכוח חוק הביטוח הלאומי נדחתה. ביום 24.11.05 ניתנה החלטה בה הופנתה תשומת לבו של ד"ר סלטי לעובדה כי המערערת עבדה בעבודות ניקיון משנת 1977, ומפברואר 1987 עד סוף ינואר 1997 היא עבדה באופן קבוע בניקיון. ד"ר סלטי השיב שאין בעובדה זו כדי לשנות מהותית את חוות דעתו, וחזר על קביעתו לפיה המערערת סובלת ממחלה ניוונית שנצפתה כבר בשנת 1988 והחמירה עם השנים, ואין קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין מצבה. ד"ר סלטי הוסיף כי לא נצפו אצל המערערת שינויים ניווניים מעבר לצפוי על פי גילה.

            בהחלטה מיום 17.7.06 הופנתה אל ד"ר סלטי שאלת הבהרה נוספת, בה התבקש להתייחס לכך שהמערערת עברה שני ניתוחים גדולים בגבה בשנת 1998 ו-1999. בתשובתו, הסביר ד"ר סלטי את אופי הניתוחים שעברה המערערת וקבע כי מספר הניתוחים להם נזקק אדם בחייו הינם פועל יוצא של צורך ולא של גיל, ואין קשר בין גילה לבין מספר הניתוחים שעברה.

6.         בהחלטה מיום 25.10.06 הופנתה לד"ר סלטי שאלת הבהרה נוספת בה נשאל האם אין בעובדה שהמערערת נזקקה עוד בשנת 1998 לניתוח בגבה שלא מחמת גילה, כדי לשנות ממסקנתו הראשונית לפיה חומרת מחלתה אינה חורגת מהצפוי על פי גילה. ד"ר סלטי, בתשובתו, חזר על קביעתו לפיה הניתוח נעשה על פי צורך רפואי, והסביר כי מחלתה של המערערת היא מחלה מפושטת לאורך כל חוליות עמוד השדרה, שהיא חלק בלתי נפרד מתהליך הזדקנות מערכת השלד בגוף האדם. כן הסביר כי הפעולה הניתוחית לא באה לתקן פתולוגיה כלשהי שהינה פועל יוצא של אופי עבודתה, אלא הניתוח נעשה בעקבות פתולוגיה שונה לגמרי. בקשה נוספת של המערערת למנות מומחה אחר נדחתה.

            ביום 19.9.07 ניתן פסק דין בו נדחתה תביעתה של המערערת לאור ממצאי חוות דעתו של ד"ר סלטי.

7.         המערערת הגישה ערעור לבית דין זה (עב"ל 663/07) בו ניתן ביום 15.1.08 תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה התיק יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שימנה מומחה נוסף בתיק, יעביר אליו את העובדות והחומר הרפואי, וישאל אותו את השאלות המקובלות לעניין מיקרוטראומה.

8.         בית הדין האזורי, לאחר שהתיק הוחזר אליו, מינה את ד"ר אורי בלנקשטיין כמומחה רפואי נוסף, והעביר אליו את העובדות והחומר הרפואי הרלוונטי. בחוות דעתו מיום 13.3.08 כתב ד"ר בלנקשטיין כי לא קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתה ובעיות הגב ומדובר בתהליך תחלואתי כרוני וניווני, מפושט לכל אורך עמוד השדרה. הוא נימק קביעתו בכך שקיימים רישומים על כאבי גב תחתון כבר מ-1975, העבודות בה עבדה היו מגוונות ללא עומס מיוחד על הגב התחתון, לא היתה חבלה מיוחדת בגב התחתון, ולא היו פעולות זהות חד-גוניות של התכופפויות מאות פעמים ביום.

9.         המערערת ביקשה למנות מומחה אחר או נוסף בטענה שד"ר בלנקשטיין אינו מכיר עקרונית במיקרוטראומה גבית והוא חרג מהתשתית העובדתית שהופנתה אליו, אך בקשתה נדחתה. כך גם נדחתה בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבית דין זה (בר"ע 487/08).

            בהחלטה מיום 12.1.10, הפנה בית הדין האזורי לד"ר בלנקשטיין חמש שאלות הבהרה על פי בקשת המערערת. בתשובותיו לשאלות ההברה ציין: אינו מסכים כי צילום ע"ש מותני מאוקטובר 1988 אינו אופייני לתהליך ניווני טבעי ושינויים ניווניים בע"ש מותני הם שכיחים מאוד; בהחלט אפשרי שאישה בגילה של המערערת תעבור שני ניתוחים רק בשל תהליך ניווני טבעי; שכיחות מחלה ניוונית בעמוד השדרה היא זהה אצל אנשים העובדים בעבודה פיזית ואצל כאלה שאינם עובדים בעבודה פיזית; עבודתה של המערערת לא החמירה את מחלתה וגם אלמלא עבודתה היא לא היתה סובלת ממחלה ניוונית בדרגה קלה יותר; והמערערת סובלת מפסוריאזיס אשר גורמת להחמרה ושינויים ניווניים בכל מערכת השלד.

            בפסק דינו, בית הדין האזורי דחה את התביעה לאור קביעותיו של ד"ר בלנקשטיין אשר עולות בקנה אחד עם קביעותיו של ד"ר סלטי.

מכאן הערעור שבפנינו.

10.       הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב על פי תקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991, כאשר נימוקי הערעור מטעם המערערת וטיעוני ב"כ המשיב לפרוטוקול מיום 27.4.11 ייחשבו לסיכומי הטענות מטעמם.

            עיקר טענות הצדדים בערעור :

11.       המערערת טוענת בפנינו את הטענות הבאות: